מלכים א' טז הוא פרק המתמקד בשלטון בעשא מלך ישראל. זה מתחיל בנבואה מאת ה' באמצעות הנביא יהוא בן חנני, כי בעשא ייענש על רשעתו ושושלתו תיכרת. נבואה זו מתגשמת כאשר באשה נהרג על ידי זמרי, משרתו שלו, ושושלת הבעשה מנותקת.
לאחר מכן, הפרק ממשיך ומתאר את מלכותו של זמרי, שגם הוא רשע ונשפט על ידי ה' על חטאיו. הוא נהרג על ידי עומרי, שהופך אז למלך ישראל. הפרק מסתיים בתיאור קצר של שלטונו של עומרי והקמת שושלתו.
פרק זה משמש כתזכורת להשלכות החטא ולחשיבות הציות לאלוהים. זה גם מראה את כוחו של דבר אלוהים וכיצד ניתן להגשים אותו גם כשזה נראה בלתי אפשרי. זוהי תזכורת לכך שאלוהים שולט ושהוא ישפוט את מי שלא מציית לו.